כינים וגורמי סיכון לכך

בישראל ובארצות הברית, כינת הראש (Pediculus humanus capitis) נפוצה בעיקר בקרב ילדים בגילאי גן חובה ובית ספר יסודי, וגם באוכלוסיית האנשים הנמצאים עימם במגע בבית. לא נמצא כי כינת הראש מפיצה מחלות, למרות זאת – זיהום בקטריאלי משני של העור כתוצאה מגירוד יכול להיגרם מכל מקרה של הידבקות בכינים.
ההדבקה בכינים אינה קשורה לניקיון האישי או לניקיון הסביבה של הנדבק.
כיני ראש מועברות בעיקר באמצעות מגע ישיר בשיערו של האדם הנגוע. הדרך הכי נפוצה להידבק בכינים היא באמצעות מגע של ראש בראש עם אדם הסובל מכינים. מגע כזה יכול להיות נפוץ בקרב ילדים המשחקים ב:
• בית הספר
• בית
• כל מקום אחר (לדוג', פעילויות ספורט, גני משחקים, טיולים ומסיבת פיג'מות)
הידבקות יכולה גם להיגרם על ידי הגורמים הבאים (אך הדבר אינו נפוץ):
• לבישת בגדים כמו כובעים, צעיפים, מעילים, מדי ספורט או סרטים לשיער שנלבשו על ידי אדם הסובל מכינים.
• שימוש במסרקים, מברשות או מגבות נגועות.
• שכיבה על מיטה, ספה, כרית, שטיח או משחק בדוב צעצוע שהיה במגע עם אדם נגוע לאחרונה.
אין נתונים מהימנים על כיצד אנשים נדבקים בכינים כל שנה בישראל. למרות זאת, ניתן להעריך שבין 6 ל-12 מיליון הדבקות מתרחשות כל שנה בארצות הברית ובישראל בפרט בקרב ילדים בגילאים 3-11. חלק מהמחקרים מצביעים על כך שבנות נדבקות בכינים יותר מבנים, ככל הנראה לאור מקרים רבים יותר של מגע של ראש בראש.
בארצות הברית ובישראל, ההידבקות בכינים הרבה פחות נפוצה בקרב אפרו-אמריקאים ואוכלסיית הסודנים מאשר בקרב אנשים מקבוצות או גזעים אחרים. יתכן שלכיני הראש הנפוצות ביותר בארצנו ובארה"ב יש צבתות המותאמות לתפיסה של סוגי שיער בעלי רוחב וצורה מסוימים, ופחות מותאמות לסוגי שיער אחרים.
אורכן של כיני הראש הבוגרות הוא כ-3-2 מ"מ. כיני ראש שורצות בראש ובצוואר, ומדביקות את הביצים שלהן לבסיס השערה. הכינים נעות על ידי זחילה. הן לא יכולות לעוף או לקפוץ.
הצורה הכי נפוצה של הידבקות בכיני ראש, או כינמת (Pediculosis), היא מגע קרוב בין בני אדם. כלבים, חתולים וחיות מחמד אחרות אינם משחקים תפקיד בהידבקות בכינת הראש.